אנחנו סוף סוף באיראן! מאוד נהנו מהזמן שלנו במונגוליה ובמרכז אסיה, אבל נסיעה באיראן הייתה כנראה מה שציפיתי הכי הרבה בטיול הזה. תפסתי את כיסוי הראש החובה (אתה תראה אותי בזה 32 יום!) והיינו בדרך.
מגבול טורקמניסטן לקחנו מיניבוס לעיירה הקרובה ואז עברנו למונית ואז עברנו למונית נוספת. עד כה ימי הנסיעות הרגישו זהים כמו שהיו במרכז אסיה … אבל הבדל גדול היה הנהיגה. נהגי המוניות למעשה עברו את המהירות, ולא 160 קמ”ש לשעה. הצלחתי לנשום ולהירגע, שהיה נחמד.
להתראות נהגי מוניות משוגעים מרכז אסיה!
לא רק העיר הקדושה ביותר של מאשהאד איראן, אלא שהיא גם השנייה בגודלה. כשהגענו היו מכוניות ואנשים בכל מקום. לא היה אכפת לנו, היינו מרותקים לכל מה שראינו.
נשים הלכו ברחוב כשהם לבשו את הסדין השחור המסורתי המכונה צ’אדור, קבוצות של גברים דיברו יחד באנימציה, משפחות קנו חלונות והרבה דוכנים של תבלינים צבעוניים, פירות יבשים וממתקים מרופדים את הרחובות.
תבלינים טעימים קו את הרחובות במשאד
הכל היה מאוד מרגש!
במהלך טיול זה, הזמינו את הלינה שלנו לפני הזמן באמצעות HostelWorld או Booking.com. בהתחשב בכך שהיינו בטורקמניסטן, לא הייתה לנו גישה לאינטרנט ולכן היינו צריכים לעשות כמו שהיינו עושים: להופיע ולהסתכל סביב!
העיר הייתה ארוזה. הסתכלנו על כל כך הרבה מלונות ודירות וממש התאכזבנו ממה שמצאנו. כולם אמרו שהחדרים באיראן היו בעלי ערך רב, אבל כל מה שמצאנו היו דירות מלוכלכות, ישנות ומסריחות. לא מושך. אחרי שהסתובבנו לנצח, ראינו את מלון מראג ‘. הלובי היה נחמד, פקידת הקבלה הייתה ידידותית ודירת שני חדרי השינה או הדירה היו נקיים ונעימים!
פגש את הזוג המקסים הזה ממש מחוץ לדירה שלנו
קיבלנו החלטה להגיע למשאד משתי סיבות. היזה הראשונה שזו הייתה העיר הקרובה ביותר מגבול טורקמניסטן, ולכן היה הגיוני לעצור כאן. השנייה היא שבאמת רצינו לראות את חראם הענק (מתחם הקבר הקדוש) לכבד את מותו של האימאם השמיני של שיא איסלאם: אימאם רזה.
כניסה למתחם Haram Mighty
למעלה מ 20 מיליון עולי רגל מגיעים לחראם מדי שנה כדי לחלוק כבוד לאימאם רזה שנפטר לפני אלף שנה. ישנם שנים עשר אימאמים (מנהיגים רוחניים חוקי של האמונה האסלאמית) באיסלאם השיעי. אחד -עשר מהם קבורים בעירק ובסעודיה, כאשר רק אחד נקבר באיראן – מסיבה זו הערך של משד כאתר עלייה לרגל.
החראם שולט במרכז העיר ופתוח 24 שעות ביממה. מבחינה טכנית נאלצים לבקר באתר הדתי עם מדריך, אבל ניק ואני שוטטנו בעצמנו ולא נחקקו (בפעם הראשונה, בפעם השנייה שהיינו צריכים לבחור במדריך). לבשתי את צ’אדור החובה ונדדנו ביראת כבוד דרך הכיפות והמוזרים הצבעוניים, חצרות רעפים וחדרי תפילה יפים.
מתחם חראם יפהפה
(לא הורשו מצלמות בפנים, כך שתצטרך להשתמש בדמיון שלך!)
החלק הבלתי נשכח של בדיקת החראם נכנס למתחם המקדש הקדוש. בפנים גברים ונשים בוכים, מתפללים, דחפו ודוחפים להגיע לקבר של אימאם רזה. לגעת ולנשק את הקבר הוא החלק הרגשי ביותר של העלייה לרגל. למרות שלא הצלחנו להתייחס לרגש שהם חשו, זה היה מאוד מרגש לצפייה.
בילינו שני לילות במשאד ולמרות שהתענגנו על זמננו בהרם ופגשנו המון אנשים חביבים, היינו מוכנים לצאת מהעיר ולמדבר! שמש, חול ונדברה, הנה אנחנו באים.
אוטובוס הלילה שלנו ממשאד לח’ור … תראה כמה מרווח!
האם היית אי פעם בעיר קדושה או באתר רוחני מאוד? איך הייתה החוויה שלך? נשמח לשמוע ממך, השאירו תגובה למטה!
אוהב את זה? להצמיד אותו! ?
הצהרת אחריות: עזים בדרך היא מקורבת באמזון וגם שלוחה עבור כמה קמעונאים אחרים. זה מציין שאנו מרוויחים עמלות אם תלחץ על קישורים בבלוג שלנו ורוכשים מאותם קמעונאים.