עבר זמן מה שחיברנו עדכון חיים כאן על עזים על הכביש, והנחתי שעכשיו זה זמן טוב לעשות זאת. אם עקבת אחר הבלוג, פייסבוק או שאתה מנוי לניוזלטר שלנו, תדע שבילינו את 3 החודשים האחרונים לחיות בקנגגו באלי.
בעוד שדארייט ואני בדרך כלל נוסעים ברוב השנה, בשאר הזמן אנו מבלים בדרך כלל לחיות איפשהו, מניחים שורשים זמניים ומבצעים קצת עבודה.
בימינו, באלי הופכת במהרה לבירת הנווד הדיגיטלי, יזמות מקוונת ועבודה מרוחקת. עם משטר ויזה הגון, אינטרנט מהיר בוער, מסעדות מצוינות, מבחר טוב של אפשרויות לינה ארוכות טווח וכל השירותים שאפשר לבקש, אין פלא שהאי האינדונזי הזה עולה אט אט את צ’אנג מאי כבסיס החדש למיקום עצמאי עובדים.
שמענו כל כך הרבה על האווירה המקוונת של קנגגו והערנו, אחרי כמעט 10 שנים מאז ביקורנו האחרון, הגיע הזמן לחזור לבאלי, אך הפעם כגולים זמניים ולא מטיילים.
עובד וגדל
דרייטים ואני שנינו אוהבים לחיות איפשהו ולעבוד בבלוג שלנו כמעט כמו שאנחנו אוהבים לטייל. עזים בדרך היא התינוק שלנו ואנחנו נהנים להתעורר בכל בוקר, להכין כוס קפה אספרסו נחמדה ויושבים לעבוד כמה שעות במחשבים הניידים שלנו.
לכן בחרנו להגיע לקנגגו. לא זו בלבד שזה מקום מדהים לחיות בו, עם כיסים קטנים של כוסות אורז שמכוונות את השטח בירקות מבריקים, חופים עוצרי נשימה לאורך החוף, אדריכלות מורכבת, אנשים ידידותיים ותרבות ייחודית, הוא גם מצוין לעבודה.
יש לנו לא מעט דברים שאנחנו רוצים להקים באתר ולקח זמן לא מבוטל לעשות זאת. למעשה, בילינו חודשיים בעבודה בתאילנד לפני כן, כך שבסך הכל עברנו כמעט חמישה חודשים מאיתנו נייחים יחסית ואנחנו עדיין לא סיימו את היעדים הנוכחיים שלנו באתר.
אחת הסיבות העיקריות לכך שלא עשינו עבודה רבה כמו שקיווינו היא שהשהייה שלנו כאן בבאלי נפרדה מסיבות רבות. ראשית, הלכתי לטיול צלילה אגדי עם מועצת התיירות האינדונזית ודארייט (כלא מצלצלת) נשארתי בחזרה בקאנגו. ואז לא יכולנו למצוא וילה שאהבנו (יותר על זה אחר כך). ולבסוף, דרייט חזר במפתיע לקנדה במשך שבועיים. בסוף שלושת החודשים לא הרגשנו “מיושבים” כמו שקיווינו.
להכיר חברים
חלק נוסף מהסיבה שלא עשינו כל כך הרבה על העסק כמו שרצינו היא העובדה שקאנגו כל כך כיף. נפגשנו עם החברים החדשים שלנו טום ואנה מההרפתקאות שבתוכך ובזמן שהם חברים נהדרים לעבודה משותפת ודיברנו הרבה על עסקים, הם גם חברים נהדרים למסיבות.
לא מעט הזדמנויות בסופו של דבר עשינו “מסיבת בריכה” בווילה שלנו (באמת רק ארבעתנו שותים יין וריקודים למוזיקה של הבריכה) והיה לנו פיצוץ. כנוודים דיגיטליים ומטיילים במשרה מלאה, אנחנו באמת מתגעגעים לחברים. בבית בקנדה הייתה לנו קבוצת החברים הרגילה שלנו ומשפחתנו, שעליה סמכנו על כיף, חברות ותמיכה.
בהיותם מחוץ לבית, המשפחות שלנו עדיין תומכות ביותר ואנחנו ברי מזל להישאר קרוב אליהם בזמן שהם מעבר לים, אך למרבה הצער, לעתים רחוקות (אם בכלל) מדברים עם חברינו מקנדה. זו הסיבה שתמיד כל כך חשוב לנו שאנחנו נפגשים עם החברים הנוודים שלנו בכל פעם שנוכל.
טום ואנה הם ללא ספק התוספת החדשה ביותר לחברינו ברחבי העולם ואנחנו נעשה את המאמץ להיפגש איתם שוב בקרוב במקום אחר. בשנה האחרונה נפגשנו עם כמעט תריסר מהעמיתים החולפים שלנו בכל העולם. כולם חלק מ”צוות “החדש שלנו ואנחנו מודים מאוד על כך שיש להם.
לחיות את החיים
מלבד העבודה על העסק ולבלות עם חברים, אנו משתמשים בזמן שבילוי מקומות מגורים כדי להתמודד עם צרכי החיים הבסיסיים שאינך יכול להימנע ממנו (אפילו כנוודים חסרי בית?). היו לנו כמה בעיות בריאות שעלינו לעבוד עליהם (אל תדאג, הכל בסדר), ודארייט חזרה לקנדה להיות עם בן משפחה בזמן של צורך.
בסך הכל, פעולת ההתיישבות, גם אם באופן זמני, תמיד טובה למוחנו, לגופנו ולנפשנו.
Canggu Bali היה המקום המושלם לעשות בדיוק את זה. להירגע, לבריאות, להתחדש ולפתח את העסק שלנו. המקום הזה הוא באמת מכה לעסקים מרוחקים מכל הסוגים. מעולם לא היינו איפשהו עם אווירה כל כך יזמית וזה חיוני לנו כעסק הולך וגדל ללמוד מהצלחותיהם של אחרים ולצמוח בקהילה של לינשמות אופקים.
לכל בית קפה בודד בעיירה זו יש שקעים חשמליים בכל קיר והם בעצם מצפים שתעבירו את המחשב שלכם ולהתחבר לכמה שעות לאחר הארוחה. מלבד בתי הקפה הרגילים המוגדרים היטב לפרודוקטיביות דיגיטלית, ישנם גם מרחבים שיתופי פעולה רבים.
ההבדל עם מרחבים משותפים הוא שלרוב יש להם ישיבה ארגונומית, WiFi מהיר יותר, חדרי ישיבות, אירועים קהילתיים וכנסים שיווקיים שימושיים. השתתפנו רק בשיחה אחת במרחב המשותף של דוג’ו, אבל זה היה נהדר וגילינו שם הרבה על SEO.
כדי להיות חבר במרחב שותף לעבודה, אתה בדרך כלל צריך לשלם דמי מנוי שבועיים או חודשיים, המעניקים לך גישה מוגבלת או בלתי מוגבלת לרוחב הפס והמתקנים. מכיוון שדארייט ואני בדרך כלל מבצעים את רוב עבודותינו מהבית, לא שילמנו עבור מנוי, אלא השתמשנו בבתי הקפה והמרחבים המשותפים הרבים המציעים זמן מוגבל (לעתים קרובות שעתיים) בחינם.
גם אם לא תבחר לעבוד במרחב משותף ייעודי, אתה יכול להיות כמעט בכל בית קפה או מסעדה בעיר והאנשים ליד השולחן שלידך ככל הנראה ידברו על עסקים. אתה תשמע את המונחים “הכנסה פסיבית”, “שיווק בדוא”ל”, “SEO”, “Drop Shipping” ו- “Crypto Materrencies” שנזרקים כמו קלישאות. אהבנו להיות מוקפים באנרגיה עסקית כל כך חיובית בקנגגו.
למותר לציין שלמדנו המון תוך כדי גרנו כאן ובאמת הצלחנו להתחיל את הצעדים הדרושים בכדי לקחת את הבלוג והעסק שלנו לשלב הבא.
אבל מספיק לגבי עסקים. אמנם זה היה חלק גדול מהסיבה לכך שנגיע לקנגגו וזה אכן תפס כ -4 שעות ביום בחיינו, עשינו כאן הרבה יותר מאשר סתם לעבוד על המחשבים הניידים שלנו!
למה Canggu?
Canggu שוכנת בחוף הדרום -מערבי של באלי לאורך קטע עצום של 5 ק”מ של חול כהה, שלמרות שהוא מחולק טכנית לחמישה חלקים, מכונה בדרך כלל “חוף קאנגו”. ישנם עשרות ברים חוף קטנים ופאנקי, מועדוני חוף ומסעדות מדהימות המונחות ממש על המים – שרובם יש כסאות שקית שעועית נוחים המשתרעים לעבר הגאות והשפל.
למרות שיש כמה מקומות שבהם תוכלו להיכנס בבטחה לדאנק כאן (שעשינו פעמים רבות), זה יותר חוף גלישה מאשר זה חוף שחייה. אף על פי כן, הגלים המתנפצים ולקחת על עצמם גולשים מייצרים מראה מבדר כשאתה מצמרר על תיק שעועית ונהנה מקוקוס טרי.
בילינו לא מעט זמן על החוף, או אנשים צופים, שוחים, מסתובבים, צופים בשקיעה או הולכים על החוף בשעות אחר הצהריים המאוחרות. ניסינו גם לגלוש כמה פעמים וזה היה פיצוץ. יצאנו לעצמנו פעם אחת ונכשלנו לחלוטין, ואז יום אחר שהחברים שלנו טום ואנה הוציאו אותי (דארייט נרגעת על החוף) ולמעשה רכבתי על כמה גלים!
עשינו גם קצת יוגה כשהייתי כאן, ובכן … תן לי להבהיר. דרייט עשתה יוגה ואני די הסתדרתי כמה פעמים בווילה. היינו קצת מאוכזבים מעצמנו בכל מה שקשור להתעמלות. נוודים דיגיטליים בדרך כלל משתמשים בחודשים הנייחים שלהם כדי “לבריאות”, וזה מה שתכננו לעשות, אבל בסופו של דבר הייתה יותר עבודה והרפיה מאשר הייתה תרגיל.
Canggu ארוז מלא באולפני יוגה מצטיינים, מכוני כושר ומרכזי אומנויות לחימה שיכולנו לנצל אותם בזמן כאן. במקום זאת, מצאנו את עצמנו מבלים יותר זמן בצמרר על החוף, יוצאים לטיולים ומסתובבים ליד הבריכה המהממת שלנו בווילה שלנו.
בפעם הבאה…
הווילה שלנו
בילינו ימים בחיפוש אחר באלי אחר המקום המושלם לשהות בו ואני חייב לומר שאנחנו די מאוכזבים ממה שמצאנו. מרבית המקומות בהם הסתכלנו היו מבוגרים יותר, נרדו ולחלקם אפילו היו עובש על הקירות והתקרה. ואנחנו לא מדברים כאן על מקומות בעלות נמוכה. לדארייד ואני היה תקציב די הגון של כ -1,500 דולר לחודש כדי למצוא וילה בריכה פרטית, אבל לא היה לנו הרבה מזל בהתחלה.
הסתכלנו ב- Airbnb, בקבוצות פייסבוק ובאופן אישי ברחבי העיר ובמהרה הבנו שאנחנו כאן בעונת השיא הכוללת (שנמשכת מיוני – ספטמבר). כל הווילות הטובות נלקחו על ידי מטיילים ונוודים אחרים ושום דבר לא היה זמין במשך 3 החודשים המלאים שתכננו להישאר.
עם זאת, לאחר למעלה משבוע של חיפוש וצפייה כמעט תריסר וילות ובתים סביב קנגגו, סוף סוף מצאנו את המקום המושלם. מצאנו וילה בבריכה פרטית מקסימה, מודרנית ובלינזית עם שני חדרי שינה עם 2 חדרי שינה שהייתה בתקציב שלנו!
למקום הזה יש אמבטיה עצומה, 3 חדרי אמבטיה,2 חדרי שינה מדהימים עם מיטות נוחות בגודל קינג, שירות ניקיון 3 פעמים בשבוע ושירות ניקוי בריכות מלא, כמו גם WiFi מהיר, תנור, תנור ומקרר גדול. זה היה מושלם עבורנו!
בזמן שהתקשהנו למצוא מקום טוב בהתחלה, כאשר עונת השיא הסתיימה, התחלנו לראות המון וילות מדהימות פתאום הופכות לזמינות. הערך לכסף בבאלי מדהים. הווילה ששכרנו בקנגגו עשויה להיות פי 4 מהמחיר בקנדה, ולפחות כפול מהמחיר אפילו במדינה חסכונית כמו מקסיקו או קולומביה.
הערך לכסף, במיוחד כשמדובר בלינה ואוכל, פשוט נפלא בבאלי. יוקר המחיה נמוך ביותר כאן בהשוואה למדינות המערב, והקונבנציונאלי של החיים לגולים החיים כאן גבוה מאוד.
אמנם בילינו לא מעט על הלינה שלנו מכיוון שחיפשנו בטווח המחירים הזה, מצאנו המון מקומות אחרים שהיו הרבה יותר זולים. זמן קצר לאחר שבדקנו את הווילה שלנו, ראינו עוד וילה בריכה פרטית של חדר שינה אחד זמינה שהייתה רק 400 $ לחודש! מדהים. אולי היינו נשארים שם אם כבר לא היינו בוחרים את מקומנו, אבל אנחנו עדיין שמחים שהיה לי את זה.
חסרונות לחיות בקאנגו
אם הייתה לנו תלונה אחת על הווילה, ואכן על קנגגו בכללותה, זו הייתה התנועה. זה עמוס כאן. לא רק שיש הרבה אופנועים ומכוניות ומשאיות על הכביש, אלא שתיירים רבים (וכמה מקומיים) בוחרים באופנועים בהתאמה אישית שרועשים בצורה מוגזמת.
בחרנו טוסטוס שקט (הרבה) שקט יותר 125 סמ”ק שהביא אותנו באזור בקלות ורק עולה 55 דולר לחודש להשכרה! אם אתה בא לכאן, אנו ממליצים בחום לקבל לעצמך אופנוע, אך אם אתה לא מנוסה, שקול להשתמש באפליקציות לספק בעלות נמוכה כדי להשיג אופנוע ונהג שייקח אותך (עוד על כך בהמשך).
אם אתה בא לכאן ומצליח למצוא מקום לשהות בו מתוח בדרך שקטה, יתכן שלא תרגז כל כך מהתנועה, אבל הווילה המהממת שלנו הוצגה למרבה הצער על קיצור דרך. במהלך היום בשעות העומס, יכולנו לשמוע את מל”ט התנועה, אבל בלילה, למרבה המזל, זה היה שקט.
מלבד התנועה, הקונטורה האמיתית היחידה שיש לנו לבאלי וקנגגו היא הזיהום. יש כמה אשפה בצידי הכבישים, לפעמים רפידות אורז משמשות כמסקר שטח השלכה ויש כמות ניכרת של שריפה (אם כי בעיקר רק מרפיונות אורז).
בחודשי החורף, מנובמבר עד פברואר, הזיהום הוא הגרוע ביותר. המקומיים מכנים זאת “עונת האשפה”, עם המון אשפה ולפעמים ביוב מוצפים מההרים ועל החופים. זה בהחלט נושא לאזור, אבל למרבה המזל יש צוותי ניקוי חוף מצטיינים שפגעו בחול ומאספים זבל כמעט כל שבוע.
יתרונות החיים בקנגגו
במהלך חודשי הקיץ אין מעט זבל על החוף, הנהרות נקיים מספיק כדי לשחות פנימה ויש צריבה מוגבלת. מזג האוויר כאן מרהיב והשמש המוזהבת הנוצצת מטרסות האורלד האזמרלד היא מראה יוצא מן הכלל לראות. טיולי אופנוע אחר הצהריים המאוחרים הם נופים, טיולי ערב על החוף רומנטיים והאנשים כאן ידידותיים וחביבים.
מקצוען מרכזי נוסף של Canggu הוא סצנת האוכל. זו ככל הנראה עיר האוכל הטובה ביותר שהיינו בה אי פעם. אני לא משווה מטבח אינדונזי למקסי אוכל כמו איטליה, הודו, סין, יפן ומקסיקו, אני פשוט אומר שיש המון מסעדות ברמה עולמית בחלל קטן מאוד.
קערת מאווי טעימה מטעם מאכל דגים מואנה בבעלות פולינזית